פרסומים וחדשות

האם עמלות ובונוסים המשולמים לעובד נכללים במסגרת חישוב פיצויי פיטורין?

פרסומים וחדשות >>

עובדים רבים זכאים, כחלק מתנאי העסקתם, לתשלום עמלות שונות ובונוסים, המהווים לרב, תמריץ להגדלת תפוקה ומכירות.

פעמים רבות, אנו נתקלים במקרים בהם מעבידים נוהגים לשלם לעובדי מכירות עמלות מכירה, שחישובן נקבע בעיקר כאחוז (%) מסך כל המכירות החודשי שביצע העובד.

האם העמלות, הבונוסים או תוספת המכירות המשולמים לעובד כאמור ייחשבו כחלק משכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין?

 

כפי שיפורט ויובהר בהרחבה להלן, נקדים ונאמר, כי בהתקיימות התנאים שיפורטו להלן, עמלה/בונוס/תוספת מכירות, לגביהם מתקיימים התנאים שלהלן, ייחשבו כחלק בלתי נפרד משכרו של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורין:

 

א.         עמלה/בונוס/תוספת המכירות, שאינה מצריכה מהעובד לפעול/לעבוד אחרת מכפי שהיה פועל/עובד לפני תשלום העמלה/הבונוס/תוספת המכירות.  דהיינו, בין אם יהיה העובד זכאי לעמלה/בונוס/תוספת המכירות ובין אם לאו, פעילותו היום-יומית, תפקידו ועבודתו לא ישתנו.

ב.         באם ע"מ לזכות בעמלה/הבונוס/תוספת המכירות, פועל העובד במסגרת תפקידו הרגיל והמוגדר מראש, וזאת מבלי שהוצב בפניו יעד כלשהו, המהווה תנאי מקדמי לתשלום העמלה, החורג ממסגרת תפקידו הרגיל של העובד, ואין בתוספת משום תוספת המשתלמת עבור עמידה ביעדי מכירות שנקבעו מעל לרף הסביר והרגיל של העובד.

ג.          אם חישוב העמלה/הבונוס/תוספת המכירות נגזר כחלק מהפדיון של המעביד.

 

 

בהתאם לס' 12(א)' לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג-1963 (להלן "החוק"), נקבע כדלקמן:

"שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא: שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעביד, או באותו מקום עבודה, ושכר שבועיים לכל שנת עבודה בעובד בשכר כאמור; חלק של שנה שלאחר שנת עבודה מזכה את העובד בפיצויים יחסיים, ולגבי עובד עונתי – חלק של שנה מזכה אותו בפיצויים יחסיים אף אם תקופות עבודתו אינן מצטרפות לשנה. לענין זה, "עובד במשכורת" – עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; "עובד-בשכר" – עובד שאינו עובד במשכורת."

בהתאם לס' 13' לחוק, נקבע כדלקמן:

"שר העבודה באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות, דרך כלל או לסוגים, את המרכיבים של שכר העבודה הכולל שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין פיצויי פיטורים, את שיטת חישוב השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים ואת ההפסקות שחלו בעבודה בנסיבות האמורות בפסקאות (1) – למעט שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים – (5), (7) או (9) לסעיף 2 שלא יבואו במנין לקביעת סכום הפיצויים; בהתקנת תקנות אלה יתחשב שר העבודה בהוראות לענין זה שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהתקנות נוגעות להם."

בהתאם לס' 1' לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן "תקנות פיצויי פיטורין"), נקבע כדלקמן:

"(א)    הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין תקנות אלה הם:

(1)      שכר יסוד;

(2)      תוספת ותק;

(3)      תוספת יוקר המחיה;

(4)      תוספת משפחה.

(ב)      נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.

(ג)       לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות."

בהתאם לס' 9' לתקנות פיצויי פיטורים, נקבע כדלקמן:

"היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים."

 

לפיכך, בהתאם לקבוע בחוק ולמפורט בתקנות פיצויי פיטורין כאמור ולצורך מתן מענה לשאלה הנדונה, יש לבחון את טיבה של התוספת (הבונוס/העמלה) המשתלמת לעובד, וזאת "בהקשר התעשייתי" של התוספת, דהיינו בבדיקה שעניינה במהות התוספת ביחס לעבודת העובד ולחלקו במארג הארגוני והמקצועי אצל המעביד.

 

ראה למשל, ר' יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה, עמ' 229:

"... השאלה שיש לשאול הנה "האם התשלום הנוסף חייב את העובד לפעול אחרת מכפי שפעל לפני התשלום, והאם ציפו ממנו לפעולה בעקבות התשלום".

 

כאמור וכמפורט בס' 9' לתקנות פיצויי פיטורים, נקבע, כי במקרה ושכרו של "העובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים."

בפסיקת בתי הדין לעבודה (אזורי וארצי) ניתן למצוא התייחסות מפורטת לפרשנות ס' 9' לתקנות פיצויי פיטורין, שקבעה הבחנה ברורה בין סוגי העמלות/הבונוסים/הפרמיות שלא יכללו במסגרת שכר היסוד שלצורך חישוב פיצויי פיטורין, לבין העמלות/הבונוסים/הפרמיות שיכללו במסגרת חישוב שכר היסוד, וזאת כדלקמן:

א.         עמלה, שאינה מצריכה מהעובד לפעול/לעבוד אחרת מכפי שהיה פועל/עובד לפני תשלום העמלה, דהיינו שע"מ לזכות בה פעל העובד במסגרת תפקידו הרגיל והמוגדר מראש, ואשר חישובה נגזר כחלק מהפדיון של המעביד, תיחשב ל"עמלה" שתיכלל כחלק משכר היסוד וחישובה, לצורכי חישוב פיצויי הפיטורין, יבוצע על דרך הממוצע של 12 החודשים האחרונים לעבודת העובד.

ב.         מאידך, עמלה שמותנית בתנאי מיוחד (כדוגמת יעד מכירות שנקבע מעל ממוצא המכירות הסביר והרגיל) והקשור קשר ישיר לרווחי המעביד, תחשב לעמלה שלא תובא בחשבון בחישוב שכר היסוד לצורך תשלום פיצויי פיטורין.

 

"אשר לשכר הקובע לתשלום זכויות סוציאליות, השאלה היא האם יש לראות בעמלות ששולמו לתובע שכר עבודה לצורך תשלום זכויות סוציאליות (פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ופדיון חופשה שנתית). אשר לפיצויי הפיטורים, יש לראות בתשלום העמלות חלק משכרו הקובע של התובע. לפי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, ככל ששכרו של העובד משתלם כחלק מהפדיון, רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע ל-12 החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. משמע תקנה 9 מתייחסת לתשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון, בין אם מדובר במחזור ובין אם מדובר ברווחים. לעומת זאת, תשלום בונוס, פרמיה או שכר עידוד בסכום קבוע או מדורג, המשולם בגין עמידה ביעדים מעל לנורמה שנקבעה, אינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. במקרה דנן, התשלום מושא המחלוקת לו היה זכאי התובע נגזר ישירות מן הפדיון. תשלום העמלות בו זוכה התובע נגזר במדויק מכמות המיטות שמכר. נוכח זאת, יש לראות את התשלומים ששולמו לתובע לפי תקנה 9 הנ"ל כחלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים. לפיכך ביה"ד פסק לתובע הפרשי פיצויי פיטורים; כן פסק ביה"ד לתובע הפרשים בגין חלף הודעה מוקדמת, הפרשים עבור דמי הבראה והפרשים עבור פדיון חופשה...

אשר לפיצויי הפיטורים – הרי שסבורים אנו כי יש לראות בתשלום העמלות כאמור חלק משכרו הקובע של התובע, כפי שיפורט להלן:

על-פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964, ככל ששכרו של העובד משתלם כחלק מהפדיון, רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע ל-12 החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. משמע - תקנה 9 מתייחסת לתשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון, בין אם מדובר במחזור ובין אם מדובר ברווחים...

לעומת זאת, תשלום בונוס, פרמיה או שכר עידוד בסכום קבוע או מדורג, המשולם בגין עמידה ביעדים מעל לנורמה שנקבעה, אינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (ראה – ע"ע 76/06 מרדכי גימל שטיין נ' יזמקו בע"מ, ניתן ביום 6.5.08 והאסמכתאות המופיעות שם)...

במקרה דנן, התשלום מושא המחלוקת לו היה זכאי התובע נגזר ישירות מן הפדיון. משמע – תשלום העמלות בו זוכה התובע נגזר במדויק מכמות המיטות שמכר, כאשר בגין כל מיטה ומיטה היה התובע זכאי לתוספת של 100$ לשכרו. ..

נוכח זאת, יש לראות את התשלומים ששולמו לתובע בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים כחלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים."

תע"א 10761-08 טל (משה) אזרי נ. רגם ישראל בע"מ (בי"ד אזורי)

 

"אין להביא בחשבון ה"שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת את "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות". לפי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של 12 החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. כלומר, תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. ואכן, לפי תקנה זו העמלות ששולמו למערער לפי הסכם העבודה הן חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. לעומת זאת, הבונוס האישי לפי הסכם העבודה הוא במהותו "פרמיה" המשולמת בעד ביצוע יעד מכירה אישי. משמדובר ב"פרמיה" אמיתית ולא פיקטיבית, אין היא חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. נטל הראייה בעניין זה מוטל על העובד והמערער לא הרים אותו. באשר לבונוס הרווחיות, בונוס המותנה ברווחי המעביד, אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים...

על פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964 ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. כלומר, תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. לעניין זה יש להבהיר כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ"מחזור", דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ"רווחים", דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות.  ואכן, על פי תקנה זו העמלות ששולמו למערער על פי סעיפים 4(2) עד 4(4) להסכם העבודה הן חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

לעומת זאת, הבונוס האישי על פי הנספח להסכם העבודה הוא במהותו "פרמיה" או "שכר עידוד", בסכום קבוע ומדורג, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה. כלומר: ככל שמכירות המערער עולות על סכום מסוים בחודש (100,000$), משולם למערער בונוס בסכום שנקבע מראש בגין עמידה ביעדים. בהיקש מפרמיה, מכירות עד סכום של 100,000$ הן בגדר הנורמה, והמערער זכאי ל"פרמיה" בעד מכירות שמעבר לנורמה, בסכום קבוע ומדורג, כפי שנקבע בהסכם, ששיעורו נגזר מהיקף המכירות שמעל לנורמה. משמדובר ב"פרמיה" אמיתית ולא פיקטיבית, אין היא חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים [דב"ע לד/68 - 3 ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ - ישעיהו קורניצקי פד"ע ו', 103;  דב"ע מט/141-3 סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כ"א, 439].

מובהר, כי ככל שהנורמה שנקבעת, ובמקרה הנדון יעד המכירות, היא מלאכותית, במובן זה שהנורמה היא כה נמוכה עד כדי כך שהיא בעצם ביצוע העבודה הרגילה, אזי הפרמיה, למרות כינוייה, לא תיחשב כ"תוספת" לשכר אלא כחלק משכר היסוד. נטל הראייה בעניין זה מוטל על העובד [עניין סלים בלבול הנ"ל]. על פי קביעת בית הדין האזורי המערער לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו. במקרה הנדון, כפי שקבע בית הדין האזורי וכעולה מתלושי השכר של המערער, בחלק מהחודשים בשנת 2002 לא שולם למערער הבונוס האישי, ובחודש פברואר 2003 שולם למערער בונוס חלקי.  גם לדעתנו, יש בכך כדי להוכיח כי יעד המכירות לא היה מלאכותי ופיקטיבי. 

באשר לבונוס הרווחיות: בית הדין האזורי קבע כי בונוס הרווחיות היה מותנה ברווחיות החברה, ואין מקום להתערבות בקביעה עובדתית זו. בהתאם לפסיקה, בונוס המותנה ברווחי המעביד אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים [דב"ע נד/101 – 3 עמנואל – שופרסל בע"מ, פד"ע כא' 241].    

ע"ע 76/06 גימלשטיין נ. יזמקו (בי"ד ארצי)

 

"השם שבו נקראת "תוספת" אינו קובע, ויש לשקול את מהותה של התוספת לעניין רכיבי השכר המשמשים לחישוב פיצויי הפיטורים... מלים "שכר עידוד" ו"פרמיה" עשויים, בהתקיים תנאים מסויימים, לתאר תוספות ולא חלק מהשכר. לא השם יקבע אלא המהות. כאשר התשלום הנוסף לא חייב את העובד לפעול אחרת מכפי שפעל לפני התשלום, ואף לא ציפו ממנו לדבר בעקבות התשלום, בנסיבות אלה יש לראות את התשלום כהגדלה של שכר היסוד, מוסווית כשכר עידוד... הטוען שתשלום המכונה "תוספת" הינו חלק מהמשכורת, עליו מוטל נטל הראיה ... המסקנה העולה בעניין "הפרמיה המוסכמת" היא כי יש לבית-הדין ידיעה שיפוטית, הנובעת מעדות איש המכון לפריון העבודה והייצור שניתנה בעבר, ועל פיה לעיתים משתלמת לעובדים שאינם עובדי "ייצור" תוספת לשכר שלא לפי "נורמות". משהוכח שזה המצב במפעל המשיבה, ועדות שנמסרה בנושא זה לא נסתרה, הרי שלפנינו פרמיה שאין להביאה בחשבון פיצויי הפיטורים... לפעמים משתלמת תוספת מסוימת לקבוצה, והתוספת אכן מותנית בתנאי ברור, אף כי חלק מהזכאים לה והנהנים ממנה אינו ממלא אחר התנאי. די בכך שהקבוצה ממלאת אחר התנאי כדי להגיע למסקנה שמדובר בתוספת."

מט 3-141 סלים בלבול נ. מפעלי מאיר בע"מ (בי"ד ארצי)

 

"לא השם יקבע, אם תוספת השכר מהווה חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורין, אלא המהות. כאשר התשלום הנוסף – פרמיה בונוס או "שכר עבודה" – לא חייב את העובד לפעול אחרת מכפי שפעל לפני התשלום, ואף לא ציפו ממנו לדבר בעקבות התשלום, יש לראות את התשלום כחלק משכר היסוד.... לעומת זאת, כאשר התשלום היה מותנה בתנאי הנוגע לרווחי המעביד, נפסק, שאין להכלילו "בשכר הרגיל" לעניין חישוב הפיצויים. פרמיה, שאינה מובאת בחשבון בעת חישוב פיצויי הפיטורין, היא פרמיה שביסודה מרכיב של עידוד... פרמיות או "עמלות שכר", שאינן מדודות כתמריץ מיוחד, גם כשהן מכונות כ"תמריץ", הן בגדר שכר עבודה, אשר יש לשלם לגביו פיצויי פיטורין. הכלל הוא איפוא, ש"עמלות" נחשבות כחלק מהפידיון, ויראו כ"שכר אחרון" לעניין זה את השכר הממוצע של שנים עשר החודשים, שקדמו לפיטורים."

יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה, עמ' 227-228

ר' גם משה ויסמן, דיני הפיטורין בישראל, עמ' 211-212

 

"עובד ששכרו משתלם בחלקו על פי מרכיב קבוע ובחלקו האחר בעמלות המחושבות על פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו פיצויי הפיטורין על פי השכר בשני המרכיבים. "עמלת מכירות", המשתלמת לאיש מכירות והיא המרכיב העיקרי מגמול עבודתו של העובד, היא חלק משכרו לצורך חישוב פיצויי הפיטורין".

נחום פינברג ומנחם גולדברג, סיומם של יחסי עובד-מעביד, עמ' 148

 

 

חזרה

נ. תבור - משרד עורכי דין ונוטריון
היצירה 3 (בית שאפ) רמת גן
טלפון: 03-7518925
פקס: 03-7518125
tavor(at)tavor-law(dot)co(dot)il :E-mail